זיכרון שגרתי או זיכרון דוס מתייחס לשיטת מיפוי הזיכרון במחשבים האישיים של י.ב.מ ותואמיו. שיטת מיפוי נועדה לעבוד עם מעבד אינטל 8088, תחת מערכת ההפעלה דוס. משום מגבלות הנדסת שבב הזיכרון, היה גודלו מוגבל לעד 1 מגה בית (באותו הזמן היה נחשב לכמות זיכרון גדולה). חלק מהזיכרון היה מוקדש לטעינת מערכת הקלט פלט הבסיסית, חלק אחר היה מוקדש לחוצץ לצורך הצגת מידע, חלק נוסף למידע פסיקות וכן הלאה. שאר הזיכרון, כ 640 קילו בית, גודל קטן יחסית נועד להרצת תוכניות שונות. עם התפתחות הטכנולוגיה, על מעבדים חדשים ושיטות מיפוי חדשות להיות בעלי יכולת תאימות לאחור, כלומר לאפשר לתוכניות המיועדות לעבוד תחת זיכרון דוס לעבוד ללא שגיאות. תוכניות הרצות תחת הגבלות זיכרון אלו נקראות תוכניות הרצות במצב "זיכרון מוגן". הגדלת הזיכרון לדוס, שהתאפשרה מאוחר יותר נקראת זיכרון מורחב, והגישה אליו תחת מערכות דוס המתוכננות לעבוד עם מגה בית אחד של זיכרון היא תחת משטר הזיכרון המוגן.באופן כללי, יישומי דוס יכולים לרוץ רק במשטר זיכרון אמיתי "לא מוגן" מכיוון שדוס עצמה דורשת את הגבלת הזיכרון. למרות זאת, תוכניות הנקראות "מרחיבות דוס" מאפשרות עבודה במשטר זיכרון מורחב, אם מקמפלים את יישומי הדוס יחד איתן. על מנת שיישומי דוס ירוצו באופן מקבילי (מס' תוכניות רצות סימולטנית), נקבעו סטנדרטים לפיתוח ושימוש בזיכרון המורחב במשטר זיכרון שיתופי.