התקן אחסון מידע או גיבוי שהתפתח מסרטי הקול המגנטיים DAT. ה DAT נוצר להקלטה באיכות תקליטור. ב 1989 החברות סוני והיולט פאקארד הגדירו את מחסניות המידע הדיגיטלי. קלטות אלו יכולות להתנגן ע"י כוננים ספרתיים וכונני קול. למרות זאת, כוננים ספרתיים אינם יכולים לנגן קלטות קול רגילות, מכיוון שאינם מותאמים לקריאת מידע בצורה זו. ההקלטה בקלטות הספרתיות היא זהה להקלטת קלטות וידאו, ומשתמשת בסריקה לוליינית (ספירלית).
יש שני ראשי כתיבה ושני ראשי קריאה. הראש הקורא מוודא את נכונות המידע שזה עתה נכתב, כך אם מתגלה טעות ניתן לתקנה מיידית ע"י הראש הכותב. באחזור מידע מגובה על סרט ספרתי, רשימת הקבצים והספריות נקראות מתחילת הסרט, מיקומו של הקובץ מזוהה, הסרט מגולגל למיקום הקובץ, מתבצע וידוא שזהו אכן הקובץ, ואז נקראים הנתונים לאותו קובץ. לא ניתן לעדכן קובץ באותו מיקום בו הוקלט מלכתחילה.
באופן כללי אחסון ספרתי דורש תוכנה מיוחדת לאחזור וניהול במידע. יש ארבעה סוגים של כונני מידע ספרתי:
1. 1 – DDS : מאחסן עד ל2 GB של מידע לא דחוס, או 120 דקות של קול.
2. 2 – DDS : מאחסן עד 8 GB של מידע דחוס בקלטת של 120 דקות. אידיאלי לשרתי רשתות קטנות.
3. 3 – DDS : מאחסן עד 24 GB של מידע בקלטת של 125 דקות. אידיאלי לשרתים בינוניים. יש כאן שירות מיוחד לסינון רעשים.
4. 4 – DDS : מאחסן עד 40 GB על קלטת של 125 ומתאים לעסקים קטנים ובינוניים.קלטת מחזיקה 2000 הרצות או 100 גיבויים, יש לנקות את הכונן כל 24 שעות בעזרת קלטת מיוחדת.