מושגים המתארים את אופן סידורם של בתים בזיכרון המחשב. "גדול-סוף" הוא הסידור בו יחידת המידע המשמעותית ביותר מאוחסנת בכתובת הנמוכה ביותר. ב "קטן-סוף" שמים את יחידת המידע הכי פחות משמעותית בכתובת הנמוכה ביותר. לדוגמה, במחשב "גדול-סוף" שני הבתים הדרושים לאחסון המספר ההקסדצימלי 4F52 יסודרו כך ש 4F יאוחסן בכתובת מס' 1000 למשל, ו 52 יאוחסן בכתובת מס' 1001. אך במערכת קטנת-סוף יאוחסן אותו מספר בסד הפוך: 4F בכתובת מס' 1001 , ו 52 בכתובת 1000. רוב המעבדים של IBM ומוטורולה הם גדולי-סוף ואילו של "אינטל" ו"אלפא" הם קטני-סוף. סידור גדול-סוף נראה טבעי לכל מי שרגיל לכתוב משמאל לימין, כך הבתים מסודרים כפי שהם צריכים להיכתב. הטיעון לטובת סידור קטן-סוף הוא שכשמגדילים מספר, צריך להוסיף לו ספרות. ולכן בסידור גדול-סוף יש להזיז את כל המספר לפי גודלו החדש, בעוד שבקטן-סוף פשוט מוסיפים מספרים לכתובת הגבוהה יותר, דבר המשפר את מהירות המעבד. שתי הגישות הללו הן לגבי סידור בתים בזיכרון, לגבי סדר הופעת הביטים ישנה הסכמה כי הסידור הוא "גדול-סוף". שני המושגים "גדול-סוף" ו"קטן-סוף" נלקחו מהסיפור על גוליבר בארץ ליליפוט, בה התנהלה מלחמה על כיוון שבירת הביצה (מהקצה המחודד-קטן או מהקצה הפחוס).