יכולתו של רובוט לחוש מתי הוא מתקרב לעצם כלשהו. חוש זה עוזר לרובוט להימנע מהתנגשויות בעצמים וכן למדוד את המרחק ממנו אליהם. חישני הקירבה הבסיסיים אינם מודדים מרחק. פגוש פסיבי יכול לשמש כדי להרחיק את הרובוט מדברים בהם הוא פוגע. שימוש תדיר יותר הוא התקנת מתג בפגוש השולח מסר לרובוט, בעקבותיו מתגלגל הרובוט אחורה. כאשר "שפם" פוגע במשהו, הוא רוטט. רעידה זו יכולה להתגלות ע"י חיישן ואות מתאים יישלח למעבדו של הרובוט. חישן קירבה פוטואלקטרי משתמש במחולל קרן אור, גלאי אור ובמעבד. קרן האור מוחזרת מעצם כלשהו ונקלטת בגלאי האור. קרן האור מופקת בתדירות מסוימת, שרק אליה מגיב הגלאי, למניעת הטעיית הגלאי ממקורות אור אחרים. אם הרובוט מתקרב לעצמים המחזירים את האור בקר הרובוט ירוה לו לעצור או לסגת כדי לא להתנגש בהם. חישן קירבה קולי (אקוסטי) עובד בדומה לסונר. דפקי (פולסים) קול מופקים ע"י מתנד בתדירות מעל לשמיעת אוזן האדם. אות המוחזר מהסביבה מוזן לתוך מתמר הממיר את הקול ה"עול קולי" לדפקים. הדפקים מוגברים ונשלחים לבקר הרובוט. לפי העיכוב בין הדופק הנשלח והמוחזר יכול הבקר לחשב את המרחק מעצמים שונים. חישנן קירבה קיבולי משתמש במתנד רדיו, גלאי תדרים ופיסת מתכת המוצמדת למתנד. המתנד מתוכנן כך שהקיבוליות בפיסת המתכת משנה את התדירות. השינוי הזה נקלט ע"י גלאי התדרים ושולח מסר תואם לבקר הרובוט. כך עצמים מוליכי חשמל מגולים ע"י החישן והרובוט נמנע מלהיתקל בהם.