כיוון שמודמים ישנים מעבירים מידע ע"י העברת תו אחד בכל פעם, לכל תו הייתה חייבת להיות בדיקת שגיאה משלו. הכלל הרגיל היה להוסיף ביט נוסף (ביט הזוגיות) בסוף כל תו לפני ביט העצירה. הביט היה מכוון ל 0 או ל 1 בהתאם לערכם של הביטים של המידע הקודם. כיום, מודמים מקבצים את המידע בחבילות ושולחים ערך בדיקת טעות יותר גדול, של 2 או 4 בתים על מנת לתת תוקף לכל המידע שבחבילה. לכן ביט הזוגיות אינו דרוש יותר.