מודמים עתיקים התחלפו בין שני צלילים. צליל אחד ייצג 0 והשני 1, מה שכיסה את כל השפה הבינארית. שתיקה לא הייתה אופציה : עבור המודם, שתיקה ציינה כי השיחה נקטעה. לכן כאשר לא היה למודם מה להגיד, הוא שידר 1 באופן רציף כדי לסמן לשאר המודמים כי הוא במצב בטלה. כאשר היה עוד מידע לשלוח, המודם היה שולח ביט 0 יחד על מנת לסמן כי מידע אמיתי בדרך. 8 הביטים הבאים שקיבל המודם המקבל היו מידע אמיתי. אחר כך הקו חזר למצב בטלה לביט אחד לפחות. ה-0 בדיוק לפני המידע נקרא start bit (ביט ההתחלה). ה1 בסוף הוא stop bit (ביט הסיום).